פסק-דין בתיק ת"א 8713-10-11

1.                  התובע התקשר עם הנתבעים בהסכמים שעל פיהם הוא מכר לכל אחד מהם מגרש בשטח של 500 מ"ר, מתוך נכנס המקרקעין הידוע כחלקה 35 בגוש 18545 (" הנכס" או "החלקה"). ההסכם עם הנתבע 1 (" סקר") נכרת ביום 7.3.11 וההסכם עם הנתבע 2 (" חמוד") נכרת ביום 28.2.11 (שני ההסכמים ייקראו להלן " ההסכמים", וההתייחסות לכל אחד מהם תהיה בהתאם לזהות הנתבע שעימו נכרת ההסכם). על פי ההסכם עם סקר, נמכר לו מגרש בשטח של 500 מ"ר שסומן במספר 35/3/6/10 בתשריט שצורף כנספח ג' לכתב הגנת הנתבעים (" התשריט"), ואילו על פי ההסכם עם חמוד נמכר לו מגרש בשטח של 500 מ"ר שסומן בתשריט במספר 35/3/6/11 (להלן יכונה המגרש שנמכר על פי ההסכם עם סקר " מגרש 10" והמגרש שנמכר על פי ההסכם עם חמוד יכונה " מגרש 11", וביחד הם יכונו " המגרשים"). בתביעה עותר התובע לביטול ההסכמים מחמת העדר גמירות דעת ולחלופין מחמת טעות.

2.                  לאחר עיון בכתבי הטענות ובמסמכים שהגישו הצדדים, ולאחר שמיעת העדויות, החלטתי לדחות את התביעה.

3.                  במקורה הוגשה התביעה לבית משפט השלום בעכו, אשר בהחלטתו מיום 7.12.11 (כב' השופטת ג' טנוס) קבע, לאחר שעיין בטענות הצדדים, כי לבית משפט השלום אין סמכות עניינית לדון בה ובעקבות כך הועבר הדיון לבית משפט זה. עוד יצוין כהערת פתיח שבשעתו גם עתר המבקש עתר לצו מניעה שיאסור על המשיבים לעשות עסקאות במגרשים (בקשה מספר 1) ובית משפט השלום נעתר לו ונתן ביום 10.10.11 צו ארעי המונע עשיית עסקאות במגרשים. לאחר שהדיון הועבר לבית משפט זה ניתן ביום 12.12.11 צו ארעי נוסף, ובדיון שהתקיים ביום 19.12.11 קיבלו הצדדים את ההצעה שהצו הארעי ייוותר על כנו, תוך שניתנה לכל אחד מהנתבעים הזכות לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לבטל את הצו או לשנותו.

הטענות

4.                  התובע טוען שהוא מעולם לא חתם על התשריט, והסכמתו להתקשר עם הנתבעים בהסכמים הייתה מבוססת על כך שהוא ימכור לכל אחד מהם חלקים בלתי מסוימים (היינו, זכויות בעלות במושע). עוד הוא טוען, שעותק התשריט שעליו הופיעה חתימתו הוא זיוף, וכי מכל מקום המחיר שעליו הוסכם בכל אחד מן ההסכמים אינו משקף את ערכם של המגרשים שמספריהם צוינו בהסכמים כי אם של המגרשים שסומנו בתשריט במספרים 35/3/6/6 ו-35/3/6/7 ( בהתאמה," מגרשים 6 ו-7"). על יסוד כל אלה טוען התובע שיש להצהיר על ביטולם של ההסכמים בשל העדר גמירות דעת מצדו להתקשר בהם, ולחלופין עקב טעות מצדו המקנה לו - בהתאם לסעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 (" חוק החוזים") - את הזכות לבטל את ההסכמים. הסעדים אשר התובע עתר להם היו הצהרה בדבר זכותו לבטל את ההסכמים, ולחלופין להורות על תיקון ההסכמים כך שייאמר בהם שזיהוי המגרשים יהיה בהתאם לסימון שהוא טוען לו ולא כפי שנאמר בהסכמים, ולחלופי חלופין עתר התובע לסעד כספי של חיוב הנתבעים בהפרש המחיר בין ערך המגרשים שצוין בהסכמים לבין ערך המגרשים שאותם, לטענת התובע, היה בכוונתו למכור (היינו מגרשים 6 ו-7).

5.                  הנתבעים טוענים שאין כל ממש בטענות התובע שלפיהן הוא לא חתם על התשריט וכי הוא טעה כשהתקשר עם הנתבעים בהסכמים. לטענתם, המגרשים שאותם הם רכשו על פי ההסכמים הם מגרשים הנמצאים, לפי תוכנית המתאר, בקרבה לגבול האזור הבנוי של היישוב ג'דיידה-מכר וההסכמים נחתמו לאחר משא ומתן ממושך ומייגע, והמחיר ששולם על פי כל אחד מההסכמים משקף את גמירות דעתם ורצונם החופשי של הצדדים בעת כריתת ההסכמים. לטענתם, עורך הדין א' עישאן (" עו"ד עישאן") אשר ערך את ההסכמים אישר את חתימתו של התובע על התשריט ועל כל פנים, התובע ידע את כל העובדות לאשורן.

הראיות

6.                  עדותו של התובע נמסרה בתצהיר (ת/1) ובישיבת יום 9.12.12 הוא נחקר על תצהירו. בנוסף לתובע העיד מטעמו גם עו"ד עישאן אשר עדותו נמסרה כולה בעל פה, היינו ללא תצהיר עדות ראשית מטעמו. התובע הגיש גם את חוות הדעת של מר ר' ישי, מומחה לזיהוי מסמכים (" ישי"), מתאריך 5.9.12, אולם מאוחר יותר, על פי הסכמה דיונית בין הצדדים, לא נחקר ישי על חוות דעתו וגם מר י' חגג, גרפולוג משפטי, שחוות דעתו הוגשה מטעם הנתבעים, לא נחקר על חוות דעתו. מטעם הנתבעים הוגשו שני תצהירי עדות ראשית, אולם רק חמוד נחקר על תצהירו (נ/3), ובא כוח התובע ויתר על חקירתו של סקר תוך הסתייגות שהוויתור לא ייחשב כהסכמה לנאמר בתצהיר. במהלך חקירתו הנגדית של התובע הוגשו שני העתקים של התשריט - אחד מהם (נ/1) צורף כנספח ג' לכתב התביעה והאחר (נ/2) צורף כנספח ג' לכתב ההגנה. שני המוצגים נושאים על פניהם את הכיתוב " הנ"ל חתמו בפני" ולידו חותמת וחתימה הנחזים להיות של עו"ד עישאן. יצוין עוד כי החתימה המופיעה בתוך המשבצות המתארות את המגרשים 10 ו-11 בכל אחד מהתשריטים (היינו (נ/1) ו-(נ/2)) היא לכאורה שונה, וניתן להגיע למסקנה זו אף מבלי להידרש לחוות דעת של מומחה.

דיון

7.                  טענות התובע, כסדרן, הן שההסכמים אינם תוצאה של גמירות דעת מצדו והם פרי מעשה מרמה וזיוף, וכי הוא מעולם לא הסכים למכור לנתבעים את המגרשים 10 ו-11. טענה נוספת היא שהתובע זכאי לבטל את ההסכמים בהיותם תוצאה של טעות שנגרמה עקב הטעיה מצד הנתבעים. טענה שלישית היא שמכל מקום, התמורה המוסכמת אינה משקפת את ערכם האמיתי של המגרשים 10 ו-11 כי אם את זו של מגרשים 6 ו-7.

8.                  בטענת המרמה אין כלום ואני דוחה אותה. התובע אישר את חתימתו על ההסכמים, אשר בסעיף 12 של כל אחד מהם נאמר כי " שני הצדדים מאשרים כי קראו בעיון הסכם מכר זה, אישרוהו וחתמו עליו מרצונם החופשי". בנוסף, בפסקה הראשונה של המבוא של כל אחד מן ההסכמים נאמר: " הואיל: והמוכר הינו הבעלים של 500 מ"ר בחלקה הידועה כגוש 18545 חלקה 35 המהווים תת חלקה מס' 35/3/6/10 (המספר מתייחס להסכם סקר ובהתאמה צוין בהסכם חמוד מספר המגרש שנמכר לו, א"ק) לפי תשריט חלוקה שמצ"ב ומהווה חלק בלתי נפרד מהסכם זה, מאדמות מכר".

9.                  ידועה ההלכה שאדם מוחזק כמי שאחראי לתוצאות חתימתו על מסמך (ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו, פ"ד נד (2) 559, 570 (2000)), ודומה כי על רקע זה אין צורך להרחיב בהנמקה מדוע יש לדחות את טענת התובע שההסכמים הם תוצאה של מרמה וזיוף. מעבר לכך, והרבה למעלה מן הצורך, אוסיף כי טענת מרמה וזיוף מצריכה הוכחה במידה רבה של פירוט  והרמת נטל כבד מן הרגיל של הבאת ראיות (ע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון, פסקה 14 (11.4.13)), ולא זאת בלבד שהתובע לא עמד בנטל כזה, אלא שמן הראיות עולה שההפך הוא הנכון, והרושם המתקבל הוא שהתובע מנסה לשנות בדיעבד את תוצאות התקשרותו בהסכמים.

10.              גם טענת הטעות שהעלה התובע התבררה כחסרת יסוד מספיק. ההוראה הרלוונטית לעניין זה מצויה בסעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (" חוק החוזים") הקובע כך:

" 14. (א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.

(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.

(ג)  טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן.

(ד) "טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה".

11.              השאלה העיקרית, ולטעמי היחידה, המתעוררת נוכח טענות התובע היא אם אכן הוא התקשר בהסכמים עקב טעות וכפי שאסביר להלן התשובה לכך היא שלילית, לפחות משני נימוקים.